באר היטב אבן העזר ס״ב

1 נשואין. ולדידן דעושין חופת נדה א"צ להקדים הברכות לחופה וכן נוהגין שמברכין ברכת אירוסין ונשואין תחת החופה ד"מ עיין בה"י וב"ש. ומחויב לעמוד כל העומדים שם על רגליהם בשעת ברכת ז ברכות כנה ג. ברכת חתנים אין להם סדר ומי שחסר א מהנה מברך אותה כשזוכר אגרות הרמב"ם סי' כ"ג. ועיין במהרי"ק שורש קנ"ח הטעם למה שאינו מברך שהחיינו. קטן פחות מי"ג שנים שנשא אשה אם מברכין ברכת נשואין ע"ל סי' ל"ד ס"ק ט' מש"ש. וכנה"ג כתב דלפי מה שנוהגין דעושין חופת נידה ומברכין ז' ברכות א"כ פשיט' דמברכין בקטן שנש' אשה ע"ש דף צ' ע"א:

2 היין. ומקדימין ברכת בפה"ג ואח"כ ששה ברכות אבל בברכת המזון מברכין ששה ברכות ואח"כ בפה"ג בה"י:

3 על השכר. ואם אין שכר מצוי יברך בלא כוס כך משמע מרמב"ם פ"י מה"א. אבל הרא"ש והטור כתבו דלא סגי בלא כוס. נוהגין לקרות הכתובה בין ברכת אירוסין לברכת נשואין כדי להפסיק קצת משום ברכת היין שמברכין עוד פעם אחרת על כוס של נשואין מהר"ם מינץ וכ"כ הרמ"א סימן זה ס"ט. ובקושטאנטינ' נוהגין לקרות הכתובה קודם ברכת אירוסין ומפסיקין בקדושין בין ברכת אירוסין ונשואין כנה"ג. אם בירך ברכת חתנים קודם ברכת אירוסין חוזר ומברך ברכת חתנים אחר ברכת אירוסין הרא"ם ח"א סי' ד'. ומדברי ריב"ש סי' פ"ב נראה דא"צ לחזור ולברך ברכת חתנים:

4 גדולים. ובדיעבד אינו מעכב רק לכתחלה יש להדד אחר עשרה. ואם א"א בעשרה אלא בטורח גדול הוי כדיעבד ד"מ מיהו ברכת אירוסין לכ"ע א"צ עשרה אלא לכתחלה כמ"ש ס"ס ל"ד:

5 בלבד. עיין אחרונים שהעלו דדוק' ביום ראשון ובסעודה קמיית' ואם אכלו ביום ראשון הרבה פעמים אין מברכין ז' ברכות אלא בסעודה ראשונה. ואם לא אכלו סעודה קמיית' עד הלילה יש להסתפק אם יש לברך ז' ברכות בלילה וכל זה באלמון שנש' אלמנה. מיהו בבתולה או בבחור ודאי אם לא אכלו עד הלילה ודאי מברכין ז' ברכות דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלו בני החופה אבל אם כבר אכלו באותו יום אין מברכין ז' ברכות בסעודה שניה אם ליכ' פנים חדשות. ובאלמון שנש' אלמנה לא מהני פנים חדשות ועיין ב"ש וח"מ. התחיל לאכול ביום ראשון סעודה קמיית' באלמון שנש' אלמנה ונמשכה הסעודה עד הלילה מברכין בלילה ז' ברכות ולא ביום שלאחריו כנה"ג דף צ"א ע"א סל"ג. והא דאמרינן באלמון שנש' אלמנה דאין מברכין רק ביום ראשון לבד היינו ז' ברכות אבל הברכה אשר ברא מברך כל ג' ימים אפילו באלמון שנש' אלמנה כ"כ הטור בה"י ועיין סעיף י"ג:

6 מברכין. ומכ"ש שהשמחה במעונו שאין מברכין ב"ש ח"מ:

7 שמעו וכו'. דבבחור או בתולה מהני פנים חדשות כל שבעה ואפילו אם רק אחד פנים חדשות מברכין בשבילו הר"ן ב"ח ואחרונים:

8 המנהג. ומהרש"ל פוסק כדיעה א':

9 ויום. רוב פוסקים חולקים ע"ז ולכל סעודה בעינן פנים חדשות עיין ב"ש ח"מ:

10 חדשות. וצ"ע אם פורים נקר' פנים חדשות כנה"ג:

11 הראשונה. היינו דוי הסר וברכת המזון על כוס א'. וששה ברכות על כוס השני. ובפה"ג על כוס ברכת המזון ואין אומרים דוי הסר אלא כשמברכין ז' ברכות. וכשאין אומרים ז' ברכות אלא אשר ברא אומרים נודה לשמך. וא"צ להכין כוס השני אלא בעת שאומר הברכות פרישה. כתב ב"ח כשאנשים ונשים בחדר א' אין אומרים השמחה במעונו דאין שמחה כשיצר הרע שולט ב"ש:

12 כוסות. וכן ראוי לנהוג. ב"ח:

13 כוסות. כלומר מברכין על כל כוס בפה"ג אבל ברכה אחרונה מברך פעם א' על שני הכוסות אחר כוס אחרון:

14 חתנים. ועכשיו מברכים ז' ברכות אפי' במקום דלא היה החופה ט"ז ומהר"ל מפראג וכ"כ הר"ן ועיין כנה"ג דף צ' ע"ב סכ"ו:

15 תוך ז'. אפילו אם לא היה מברכים ז' ברכות עדיין אלא מיד אחר החופה הלכו למקום אחר ושהו בדרך עד אחר ז' אין מברכין ב"י. וט"ז חולק ע"ז וכתב אם לא קבע באותו מקום אלא מיד אחר החופה הלכו למקום אחר. נעשה אותו מקום שהלכו לשם מקום החופה ומתחילין ז' ימי משתה מיום שבא לשם ב"ש:

16 משתה. ודוק' שסוערים עמו אחרים כמש"ל:

17 עמה. וה"ה אשר ברא כמש"ל. ודוק' באלמון שנשא אלמנה אבל במחזיר גרושתו אין אומרים השמחה במעונו בה"י וכ"כ מהר"ש ח"א סי' ס"ד. וכתב כנה"ג דהיינו דוק' במחזיר גרושתו מן הנשואין אבל מן האירוסין צריך לברך השמחה במעונו ע"ש: